Post by Yariv Shamash

כמו כל שנה, גם השנה רציתי להגיע לכנס ReactNext Conference.  מי שמכיר יודע שזה אחד הכנסים החשובים בתעשייה שלנו, אבל האמת היא שלא היה לי תקציב לכרטיס כרגע. אז כשהמארגנים הציעו פורמט של "השתתפות בשעשועון תמורת כניסה" – הרמתי את היד. המארגנים היו שקופים מהרגע הראשון, מדובר בשעשועון ברוטלי, ניטפיקינג מתקדם ביותר מי שמכיר אותי יודע שאני.. לא ממש נתפס לפרטים הקטנטנים כל הזמן. בכל אופן, העלו אותנו לבמה, שלושתנו, Yuval Shalom Shani Geva ואני, וזה היה השלב שבו היה ברור לכולם (כולל לקהל) שאנחנו מזיעים. למזלי, משהו בי מרגיש בנוח על במה, אז במקום להיכנס למגננה או לחץ, פשוט זרמתי עם הצחוקים.  תודה לDean Langsam 🍁🌕 וTal N. Mizrachi שהעבירו את השעשועות בצורה כל כך קלילה שאפילו לפשל היה נעים ובאותה מידה תודה לקהל המפרגן והפרצופים החמים מTechGym שישבו מולי ותמכו בחיוך. רגע אחריי השעשועון, עלתה לי פתאום אנלוגיה מעולם אחר לגמרי שקרוב מאוד לליבי. זה הזכיר לי סשן גלישה מהעבר. יום עם תנאים מעולים, גלים מושלמים ורוח מהכיוון הנכון, לצערי לא הייתי בכושר באותה תקופה. נכנסתי למים, לא וויתרתי, ובתכלס – תפסתי אולי גל וחצי בכל הסשן. למרות שטבעי להתבעס כשלא מצליחים, הסתכלתי על עצמי בעיניים טובות והצלחתי להנות מהשמש, המים ואפילו מההתערבלות. החיבור בין הבמה בכנס לבין אותו יום בים הזכיר לי שני דברים: ענווה: לפעמים התנאים מסביב מושלמים, אבל אנחנו לא בשיא שלנו, וזה חלק מהחיים. צריך לדעת לקבל באהבה גם ימים שבהם אנחנו תופסים רק "חצי גל". ליהנות מהדרך, לא רק מהתוצאה: עליתי על הבמה בידיעה שזה אולי לא הדבר הכי "נכון" או בטוח לעשות. לא ניצחתי בשעשועון, אבל הרווחתי חוויה מטורפת. בסופו של יום, יצאתי מהכנס הזה עם כרטיס חינם, פגשתי מובילים בתעשייה, ניהלתי שיחות "רכות" ובגובה העיניים שלא היו קורות בשום דרך אחרת, והכי חשוב – יצרתי קשרים מעולים. לפעמים שווה לעלות על הבמה (או לקפוץ למים) גם כשלא הכל מושלם.  מקסימום, תיהנו מהנוף.