Post by Yair Cohen

בזמן האחרון אני עובד בצוות על workflow אג׳נטי. אין פיגמה בלופ. מה כן יש? בייביסיטר על סוכנים 🐣🍼 1. הוא מתחיל בדוקומנטציה: Brief, PRD, UX spec. אנחנו משתמשים ב-BMAD כדי להפוך את שלב החשיבה לקונטקסט שסוכנים יכולים לעבוד איתו. הדוקומנטציה היא לא תיעוד של עבודת המוצר — היא חלק מעבודת המוצר עצמה. זה השלב שבו מנסים להפוך intent, taste, אסטרטגיה, UX והחלטות מוצר למשהו דטרמיניסטי יותר. פחות אמורפי. פחות תלוי בפרשנות. יותר ברור לסוכן שצריך לפעול מתוך הקונטקסט הזה בלי לנחש. במקום לעצב דרך canvas, התפקיד זז למקום של director: יחד עם BMAD אנחנו יוצקים את החשיבה, ההחלטות והבעיות שצריך לפתור לתוך שכבת קונטקסט שהסוכנים יכולים להריץ. זו דוקומנטציה לסוכנים — לא לפיתוח. המטרה שלה היא לא להסביר לבן אדם מה לעשות, אלא לצמצם את מרחב הניחוש של הסוכן. 2. משם אנחנו עוברים ל-Claude Design כדי לייצר גרסה ראשונה של הפרוטוטייפ: לא רק סקיצה, אלא מכונה שעובדת. הסיבה לשלב הזה הוא בעיקר כי קלוד דיזיין כרגע מסתמן כהכי חזק בשוק בזה. אחרי המון בדיקות. הדיזיין סיסטם מחובר, אבל הוא עדיין ״סימולקרה״. המטרה היא לייצר דיון סביב הפרוטוטייפ, זה הרבה יותר מהיר ואפקטיבי מהשיטה המסורתית (ראה ערך prototype-driven development). זה תהליך של de-risk. 3. החלק המעניין הוא החיבור בין Claude Design ל-Claude Code. שקיבל בוסט לאחרונה מאנתרופיק. הפרוטוטייפ עובר לשלב שבו הוא נבנה מחדש עם הקוד האמיתי: עם tokens, קומפוננטות, rules והרצה לוקאלית. בעזרת skills נכונים, אנחנו מגיעים לפרוטוטייפ שהופך להיות artifact שמיש למפתחים. לא ליד ולא בערך. בדיוק. 4. אבל הלופ שהכי מסקרן אותי הוא מה שקורה אחרי הבנייה. המערכת אוספת אותות מבניית הפרוטוטייפס לאורך זמן: איפה הייתה סטייה מהדיזיין סיסטם, איפה היה חסר קונטקסט, ואיפה הסוכן היה צריך לנחש. 5. משם סוכן רץ אוטונומית ומנתח דפוסים חוזרים ומציע שיפורים לתהליך עצמו או לסיסטם — עד לרמה של draft PR שאפשר לבדוק ולאשר. זה עדיין ניסיוני, אבל זה כבר מוכיח את עצמו: הפרוטוטייפ לא רק נבנה מהר יותר. הוא גם מחזיר פידבק למערכת שבונה את הפרוטוטייפ הבא. השלב הבא: להפסיק להיות בייביסיטר של סוכנים, ולבנות את הלופ האג׳נטי מקצה לקצה.