Post by Tal Zaguri

השבוע אירחנו ב JFrog תלמידים מתכנית אודיסאה, שבגדול זה אומר ילדים גאונים שעולים לי״א ויסיימו תואר במדעי המחשב עוד לפני הבקו״ם. זה לא בדיוק המסלול שלי (אולי הפוך ממנו), וניסיתי לחשוב מה יהיה המסר הכי חשוב שאפשר לתת לדור הבא של ההייטק, האנשים שעוד עשור יצעידו את התעשייה קדימה. מצד אחד פחדתי לצאת בהצהרות מפוצצות: ״לא צריך לדעת קוד!״, ״כל הגבולות המקצועיים מטושטשים!״, ״כולם מפוטרים בגלל AI!!!״, זה הרי גיבוב של שטויות, ובעיקר צרחות של הסושיאל. מצד שני, איך מספרים להם את האמת? שזאת באמת תקופה שאף אחד לא באמת יודע כלום? כולם עובדים בניחושים והשערות. החלטתי לארוז את השעתיים שיש לי ולדבר איתם על הדבר הכי חשוב, היכולת להשתנות. אז ניסינו להבין מה זה מוצר. למה הוא חשוב, ואיך הוא משתנה. מה התפקיד של מנהל מוצר - עם מי הוא עובד, את מי הוא פוגש, במה הוא מבין - ובמה הוא לא. דיברנו על האבולוציה הבלתי נגמרת שג׳ייפרוג עוברת מיום הקמתה וכנראה תמשיך לעבור, ועל מהפכות טכנולוגיות בדרך שאילצו אותנו לזרוק עבודה ישנה לפח ולחזור לשולחן השרטוטים. Nicole Ginsberg Gibori עזרה להם להיכנס לראש של מנהלי המוצר, להבין איך לקבל החלטות בזמן אמת, איך להקשיב ללקוחות, איך להבין את הבעיה לפני שקופצים לפיתרון. Guy Eshet הכניס אותנו לעולם לעולם ה AI, אבל מהדלת האחורית. איך עולם הבינה המלאכותית היה נראה ב2020? יכול להיות שהחזון השתנה לחלוטין אבל המשימה נשארה זהה? אז איך נשארים רלוונטים? לא מספיק להיות הכי חכמים, הכי מקושרים, הכי טובים. בעיקר לומדים לחשוב, ולקחת בחשבון שאולי יום אחד כל מה שלמדת כבר לא יהיה משנה, ואז מה? משתנים לגרסא הבאה.   לסיכום, היה לי בעיקר חשוב להראות להם שאין כאן איזה קשת בענן (למרות שכן דיברנו על קלאוד חה חה חי חו) ואין ארץ פלאות. אבל איך כן לארץ הפלאות? מקשיבים לזאת שהגיעה לשם ראשונה. "התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס את החתול. "זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע." - אמר החתול "לא אכפת לי כל כך לאן. - " אמרה אליס "אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי." אמר החתול. " - בתנאי שאגיע לאנשהו" הוסיפה אליס כהסבר "בטוח שתגיעי" אמר החתול "אם רק תתמידי בהליכה". תודה לתלמידים המקסימים שהגיעו, תודה לקולגות שבאו לעזרת חבר מקווים שיצאתם עם משהו חדש, והעיקר שתתמידו בהליכה.