Post by Sivan Azoulay Baruch

״ראיתי שהולכת להיות לנו סדנת נטוורקינג ואמרתי לעצמי, וואי, אין לי כוח לזה. זה כזה מזויף.״   זה מה שאחת המשתתפות אמרה בסיכום הסדנה. והרגשתי שהאמירה הזו שלה הייתה מדויקת לאיך שחשבתי שהקבוצה הזו תגיע למפגש שלנו. כי נטוורקינג, עבור לא מעט א.נשים, מגיע עם מטען: "לא נעים לי", אולי זה מעיק על הצד השני, פחד להידחות, מחשבה שאין לי באמת ערך לתת לצד השני, תחושה שאולי אני "מנצל.ת" את האדם שמולי ועוד. וכמה דברים שימחו אותי כאן: 1️⃣ שהיא הרגישה מספיק בנוח ובטוחה להגיד את זה בקול רם בתוך הקבוצה. 2️⃣ שהיא המשיכה ושיקפה שלמרות שהיא נכנסה עם המחשבה הזו לסדנה, משהו בתפיסה שלה השתנה. היא יצאה עם הבנה אחרת של מה זה נטוורקינג ואיך אפשר לעשות אותו בצורה יותר אפקטיבית. ובעיקר, עם תחושה קצת פחות חרדה להתחיל לעשות זאת. 3️⃣ שזו לא הייתה אמירה רק שלה. היא דוגמה אחת לתנועה רחבה יותר שקרתה בחדר: מקבוצה שהגיעה עם סקפטיות או מבוכה סביב נטוורקינג, לקבוצה שהסכימה לראות עוד זווית, לתרגל ולצאת עם צעד ראשון להמשך. בעיניי, התנועה הזו התאפשרה כשהתחלנו לפרק יחד את המילה נטוורקינג ואת התפיסה שזוהי בבקשה חד פעמית של “תעזור.תעזריי לי למצוא עבודה”. וחיזקנו את ההבנה שנטוורקינג זה היכולת שלנו לייצר קשר עם אדם אחר. קשר מתמשך, הדדי, כזה שמייצר סקרנות אמיתית, עניין, שיח משותף והפרייה הדדית ושאותו קשר הוא זה שיכול לייצר תנועה, התפתחות וצמיחה אצל שני הצדדים. את הסדנה הנחיתי השבוע במסגרת תוכנית Tofsim Kivun – תופסים כיוון, בשיתוף עם Migdalor | Israeli Naval Academy Alumni Association, שעוזרת במימוש ומיצוי תעסוקתי של צעירים.ות אקדמאים.יות והנדסאים.ות מהפריפריה. תודה על ההזדמנות לקחת חלק ותודה גם ל-Teads שאירחו אותנו ונתנו לנו מרחב להיפגש, לדבר, לחשוב ולתרגל.