Post by Ran Lefler

**מהפכת ה AI והשפעותיה על הסדר העולמי** תחת הכותרת הזאת הוצגה הרצאה של ד"ר מיכה גודמן ביום חמישי האחרון אחרי כשעתיים של הרצאה ודיון ער לאחריה - הכותרת בהחלט מדויקת כמה מחשבות מחזקות בעקבות ההרצאה:   1.    *לגלות רמה חדשה של ענווה* מיכה בנה את ההרצאה מול שלושה תרחישים לעתיד האנושות בעידן ה AI , האוטופי, שיימצאו פתרונות לכל בעיותינו ונחיה ברווחה וללא משאבים מוגבלים בזכות הגישה לאינטליגנציה לא מוגבלת; הדיסטופי, (שליחות קטלנית); וחלופת הביניים – שאין לנו מושג. הוא משתמש במונח סינגולריות להסביר שכמו שאין לנו מונחים להסביר את המציאות הפיזיקלית בחור שחור, ככה אין לנו יכולת היום לדמיין את העתיד בעולם של AGI , ברור שהכול ישתנה אבל אייך ישתנה? כל ניחוש טוב כמו האחר.. צריך להכיר בזה שאנחנו לא באמת מסוגלים להבין את העתיד במושגים והתפיסות של ההווה כמו הברבור השחור של טאלב – או בדוגמא של מיכה ההתעקשות של קולומבוס שהגיע להודו ב 1492 מכיוון שלא יכול להעלות על דעתו שקיים עולם חדש שהוא לא מודע לקיומו   2.    *ללמוד לחיות בשלום בתוך הלא נודע* לאור העבודה שאנחנו לא באמת יודעים מה יהיה המאפיינים של העתיד הדרך הכי טובה להתכונן אליו כי להרגיל את עצמנו לשינויים תכופים ולחוסר ודאות. פה זה שוב מתחבר לטאלב ולאנטישבירות שהוא מציע לנו לאמץ, כדי לשגשג בעולם של ברבורים שחורים... Tony Arad Felik ישבה כמה שורות לפני ומצאנו את עצמנו מחליפים מבטים בחלק הזה שהתכתב אחד לאחד עם הפרק שהקלטנו כמה שבועות קודם. וכאן זה גם מחזק – אותי לפחות – העשייה שלנו לחיזוק מיומנויות אנושיות בכלל ויכולת הסתגלות וגמישות מחשבתית בפרט – היא כנראה הדבר הכי אפקטיבי שאנחנו יכולים לעשות כרגע בתקופת הביניים המיוחדת שאנחנו חיים בה. מדבר בשפה של מודל BAG שהצגנו בפרק   3.    *לשמור על חשיבה עצמאית* מיכה מזכיר לנו כי משחר ההיסטוריה כל קפיצה טכנולוגית הגיעה על חשבון מיומנויות אנושיות, המיכון במהפכה התעשייתית גרם בהדרגה לכך שנהיה חלשים יותר פיזית ונהיה צריכים מנגנון פיצוי בדמות חדר כושר.. כמובן הדוגמא הטרייה יותר על ווייז ועל הירידה המהירה ביכולת הניווט שלנו בהתאם.. וכאן יש חשש אמיתי – אם הטכנולוגיה החדשה מציעה לחשוב במקומנו – לאן זה ייקח אותנו? בעולם בו גם ככה חלקים לא קטנים מאיתנו בוהים במסכים שעות ארוכות בצורה פאסיבית בקרוב תונגש לנו בינה שתציע לחסוך מאיתנו גם את מעט קבלת ההחלטות שנותרה לנו (וכנראה תוכל לעשות זאת מצוין..) אז מה הפתרון? לשמור על גבולות. להגדיר משימות ותחומים שנשארים אנושיים. כתיבה, קבלת החלטות, ניתוח נתונים – לראות איפה אנחנו לא מוותרים על ביצוע מסורתי לשימור היכולות.   4.    *לחזור למפגשים אנושיים* נושא חוסר האמון במוסדות ובכלל בארץ ובעולם נמצא בשיא. שמוסיפים לזה את יכולת הבינה לייצר חיקויים שלא נדע להבדיל בינם לבין המקור אנחנו קרובים מאוד לנקודה שבה פשוט לא נוכל לסמוך באמת על שום מקור מידע דיגיטלי. וכאן אולי ההזדמנות – לחזור למפגשים, חיבורים אנושיים, קשר עין, לחיצות יד... כחלק משימור יכולות האנוש שלנו שלא יתנוונו וביסוס בטחון וצמצום חוסר הודאות האינסופי בסביבה הדיגיטלית   5.    *איזה כייף זה קהילה* אירוע נוסף מבית היוצר של ארגון הבוגרים של הופמן קופמן. Hoffman Kofman Foundation א.נשים מעולמות שונים שיש להם מכנה משותף של שפה משותפת ורצון משותף לעשות טוב, לצמוח להתפתח יחד. תודה בתמונה: ההתכתבות עם נעמה, הבוטית החכמה של הופמן קופמן שדואגת בין היתר לרשום ולתזכר על אירועים