Post by Michal Aharoni

הייתי כל כך בהיי שלא חשבתי להצטלם. טיסה לארץ, שבוע בידוד, נסיעה לקריית שמונה ויום למחרת חזרה לארה"ב. הבן אדם היחיד שיכול לגרום לי לעשות את זה, חוץ מהמשפחה שלי, זה Erel N. Margalit. בשבע השנים האחרונות אני מלווה את תהליך הקמת מרכז הפודטק והאגריטק הבינלאומי בקריית שמונה. אין לי שום סטארטאפ, גם כישרון עסקי לא ממש, אבל יש לי מילים. אז אני מסייעת בהגדרות ותימצות, באים אלי עם רעיונות וחזון ואני עוזרת להפוך אותם לנגישים יותר. יש מי שיקראו לזה "תוכן". אני לא, זה פשוט תרגום. הנגשה. ואראל, הוא יש לו רעיונות ענקיים. באמא, לפעמים צריך להסביר לי שלוש פעמים מה הוא רוצה כי המוח לא מסוגל לקלוט כמה שהוא חושב גדול. הבן אדם רואה שני קרשים, בקבוק פנטה ריק וחצי חבילת מסטיק וישר חושב שבע מאות מקומות עבודה חדשים. ואני? אני מתבאסת על זה ששתו את כל הפנטה. אז המון מילים נשפכו ובחיי שהייתי בטוחה שזה ישאר שם אבל בשבוע שעבר התברר שכרגיל אני טעיתי והוא צדק. וההשקה היתה ממש מרגשת וכל מי שאי פעם היה שותף לדבר הגדול הזה קצת פירפר בפנים. וככה יצא שבמקום תמונה רשמית על רקע הבניין עם אראל יש תמונה שלי עם המשפחה ועם Mark Gazit ובתו ובסוף רואים רק אותי. תודה לכל האנשים שאיפשרו לי להיות בלופ: אראל ו Nisan Zeevi ומלא אנשים צעירים ויצירתיים שהופכים את ישראל למקום טוב יותר. לא שרתי לך ארצי ולא פיארתי שמך בעלילות גבורה, בשלל קרבות. בתכלס? אפילו עץ לא נטעתי. אבל הידיעה שבכל זאת יש לי חלק פיצפוני בדבר הגדול הזה משמחת ומרגשת. וואו, איזה פרויקט. Proud to be part of this amazing project: Margalit startup City Galil. what an incredible journey!