Post by Gila Gutenberg

הקובייה ההונגרית של האקדמיה: כלי חשיבה לעולם שכבר אינו מסתדר בשורה 🔳 כתבתי על עתיד העבודה בעידן הבינה, ועל הסכנה שבנבואה (קישור לכתבה בתגובות). בוני הטכנולוגיה נאלצים לתקן בתוך זמן קצר את חזיונותיהם על שוק העבודה. הנביאים, מתברר, אינם חסינים מפני המציאות. השינוי אכן קיים. אבל הניסיון לתאר בביטחון את שוק העבודה העתידי אינו אלא בחזקת נבואה ועלינו לזנחה לטובת יכולת ההסקה: לבדוק, לתקן, ללמוד מחדש, ולהכשיר אנשים לפעול בתוך מציאות שעדיין אינה יודעת צורתה. לכן עניין אותי במיוחד הראיון עם פרופ׳ Boaz Ganor , נשיאReichman University , במסגרת שבוע ה-AI של כלכליסט ו- Google (קישור לכתבה בתגובה הראשונה) הכותרת שנבחרה לראיון, “סטודנטים יידרשו לרכוש כלי חשיבה ולא כלי ידע”, כמעט ממשיכה את אותו קו מחשבה. לא עוד דיון כללי על עתיד העבודה, אלא ניסיון של מוסד אקדמי לשאול כיצד להכין סטודנטים לעולם עבודה שאין אפשרות לחזותו. האוניברסיטה ידעה להוביל אדם במסלול מוגדר יחסית: קורסי יסוד, התמחות, פרקטיקום, תעודה. אבל בעידן בו הידע נעשה זמין מחוץ לחומות הקמפוס, וכאשר הפרקטיקות המקצועיות עצמן משתנות תוך כדי תנועה, השאלה אינה רק מה מלמדים. אלא איזה אדם האקדמיה יודעת להכשיר. גנור מדבר על “פרדוקס הג׳וניור” בו חלק ממשימות הכניסה הראשונה לעולם העבודה עוברות כעת למערכות בינה מלאכותית. כל תחום בו עבודת הכניסה נשענה על ביצוע שיטתי של משימות בסיסיות עומד בפני שינוי. אבל גם כאן צריך להיזהר מן הנבואה. המקצועות הללו אינם בהכרח נעלמים. הם מתעצבים מחדש. השאלה אינה אם יהיו משפטנים, מהנדסים, אנשי תקשורת או אנשי דאטה, אלא 📍 מה ייחשב לעבודה אנושית בעלת ערך כאשר השכבה הטכנית הראשונית תיעשה בחלקה על ידי הבינה. 🎓 בניגוד לעבר, כעת ההכשרה הלינארית אינה מספיקה. הסטודנט צריך לדעת לנוע בין שפות מקצועיות, להצליב נקודות מבט, להבין מערכות מורכבות, להשתמש בבינה כמכפיל כוח, ובעיקר לזהות היכן עדיין נדרש שיקול דעת אנושי. לא במקום ידע, אלא מעליו. לא במקום מומחיות, אלא כתנאי לכך שהמומחיות תישאר חיה ולא תהפוך לאוסף פעולות שהמודל מבצע מהר יותר❗. "הקובייה ההונגרית”- אינטרדסיפלינריות הדוגמא של רייכמן הינה יצירת תואר רב-תחומי בשם “הקובייה ההונגרית”. הרעיון, הוא לבנות מסלול בו סטודנטים מתחום אחד נחשפים באופן שיטתי לצורות חשיבה של תחומים אחרים. לא כאוסף אקראי של קורסי בחירה, אלא כהכרה בכך שבעיות אמיתיות כבר אינן מגיעות באריזות דיסציפלינריות נקיות. מעין קובייה שצריך לדעת לסובב. כל תחום ידע נוגע בתחום אחר. כל פתרון מקצועי דורש גם הבנה טכנולוגית, גם שיקול דעת חברתי, גם אתיקה, גם יכולת לשאול מחדש מה בכלל הבעיה. כתבתי , בעבר, על האפשרות שהאקדמיה תידרש לבחור: מצד אחד מעוזי מחקר עילית, ומצד שני מרכזי חניכה והתמקצעות. הראיון עם גנור מוסיף לכך רובד חשוב. אם הפרקטיקה עצמה משתנה במהירות, גם החניכה צריכה להיות חניכה להסתגלות מקצועית. חניכה ביכולת להסיק, לא רק לדעת. חניכה ביכולת לפעול במציאות משתנה. בלי ידע אין חשיבה רצינית, אין ביקורת ואין עומק. אבל ידע לבדו כבר אינו מספיק כמטבע אקדמי. הערך עובר אל היכולת להשתמש בו, לבחון אותו, לחבר אותו לידע אחר, לזהות מתי המודל טועה, מתי האדם טועה, ומתי עצם השאלה נוסחה לא נכון. האם זהו עתידה של האקדמיה, לא זו המבטיחה לסטודנט מקצוע יציב, אלא אקדמיה שמנסה להעניק לו עמוד שדרה אינטלקטואלי בעולם בלתי יציב. לא הבטחה שהעתיד צפוי, אלא הכשרה לנוע בו בתבונה.