Post by Gal L.

בר בני הבכור חוגג היום יומהולדת 13🎉🎊 האינדיאני המושלם הזה נולד לפני שלוש עשרה שנים בשבוע 31 בלידת חירום קיסרית כפג קטן במשקל של 1.5קג מונשם (פחות משנה לאחר שאיבדתי את כרמל, תינוקת בת כמה ימים שנולדה בשבוע 29). לאחר חודשיים+ של אשפוז (ניתוחים) וטיפול של צוות הפגייה המושלם של בית החולים איכילוב (עירית, אלון ועוד) Tel Aviv Sourasky Medical Center Prof. Ronni Gamzu קיבלנו את בר הביתה. השמות שחשבנו עליהן במקור הגרוש שלי Ronen Yaari ואני היו אחרים (גפן, נטע, אביב, נגה ועוד), אבל בזמן השהות בפגייה שמתי לב שהורים לפגים בוחרים עבור ילדיהם שמות עם מסר של חוסן או צמיחה - יש המון איתן, אלון, אילנית וכיוצב בין ״בוגרי״ הפגיות - דבר אחד בלבד רוצים ההורים שהם יצמחו להיות אילן. בחרנו בשם בר כי התפללנו לגדל ילד חזק ועצמאי שיגדל להיות פרא (כתבתי כבר כמה פעמים כמה עוצמתי הוא התהליך של שיום, מתן שם וכמה צריך לעשות אותו בקפידה ובכבוד; לבני הצעיר שנולד בפברואר בט״ו בשבט קראתי רותם על שם השיח המדברי שמקדים לצמוח פרא בתחילת החורף). אישית, אהבתי גם את החיבור של המילה בר אל השיבולים (בואכה חודש אלול) ופיללתי לגדל ילד נבון, צנוע, נדיב ופרגמטי שתמיד יזכור לכבד את האחרים ולזכור שיש ״מלך בשדה״. נשמע דביק וניו-אייג׳י להגיד שההורות שלך היא הנתיב הכי חשוב ומשמעותי בחיים שלך (יותר מכל מסע מקצועי, זוגי או אחר), שאתה חייב את מרבית ההתפתחות האישית שלך לילדים שלך ולכל מה שהם מלמדים אותך כל יום מחדש, אבל זו האמת. ההורות שלי היא הנתיב ההתפתחותי הכי חשוב ועוצמתי עבורי, במיוחד עם בר בני הבכור (ילד מחונן על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה מאוד וחולה סכרת נעורים שמתמודד עם לא מעט אתגרים חברתיים ואישיים). שיתפתי כבר בעבר כמה פעמים כיצד האבחון של בר בגיל שש היה נקודת מפנה בחיי לא רק האישיים אלא גם המקצועיים וכיצד ההתמודדות עם נכות ״שקופה״ בעולמות הקשב והתקשורת השפיעו על נתיב העיסוק והמחקר שלי. מצרפת את השיר ברוש ששל אריאל זילבר, לו רק ניתן ואמשיך ללמוד כל יום מדרכו של ילד אמיץ אחד. מזל טוב ילד שלי🎀