Post by Ariel Gilad

הרביעי ביולי לא שמח בכל מקום מסתבר האומה הצרכנית הגדולה בעולם חוגגת 250 שנה לעצמאותה. לכאורה, זו הייתה אמורה להיות חגיגה שיווקית חסרת תקדים. קולקציות מיוחדות, קמפיינים, אירועים ושיתופי פעולה מכל מותג אמריקאי גדול. אבל בפועל? כמעט כלום. מותגים שהזהות שלהם בנויה על אמריקה, כמו Ralph Lauren, Tommy Hilfiger, Gap ו־J.Crew כמעט שלא מציינים את יום העצמאות ה־250. אין כמעט קמפיינים ייעודיים, אין חגיגות גדולות, ובוודאי שלא המעטפת השיווקית שהיינו מצפים לראות סביב אירוע כזה. וזה לא במקרה. כפי שאמרה המעצבת Emily Bode, לדבר על אמריקה היום זה כבר לא רק לדבר על מורשת, אלא גם על פוליטיקה. ועולם האופנה, שמזוהה ברובו עם ערכים ליברליים ופרוגרסיביים, פשוט לא רוצה להיכנס לשדה המוקשים הזה. אבל כאן מגיע הטוויסט. בזמן שהמותגים כמעט ולא מדברים על אמריקה... הם ממשיכים למכור אותה. לפי נתוני Lyst, החיפושים אחר סגנונות כמו Americana, Western ו־Varsity זינקו פי חמישה מאז 2022. גם מגפי קאובוי, בגדי עבודה, חגורות מערבוניות וסגנון הקמפוס האמריקאי נמצאים בעלייה חדה. הסטייל האמריקאי חי ובועט. רק בלי להגיד את המילה "אמריקה". וזה מה שהופך את הסיפור הזה לכל כך מעניין. מצד אחד, המותגים מוותרים כמעט לחלוטין על אחת ההזדמנויות השיווקיות הגדולות של השנה, מחשש להיתפס פוליטיים. מצד שני, הם ממשיכים ליהנות מהביקוש האדיר לאסתטיקה האמריקאית, כל עוד היא נשארת אסתטיקה בלבד. בלי דגל. בלי מסר. בלי עמדה. יש שיגידו שזו צביעות. יש שיגידו שזה פשוט שיווק חכם. כך או כך, זו תזכורת מעניינת לכך שמותגים לא מוכרים רק מוצרים. הם גם בוחרים אילו סיפורים כדאי לספר, ואולי חשוב יותר, אילו סיפורים עדיף להשאיר בין השורות.