Post by Amit Morson

חברה זה לא משפחה. לא משנה כמה ומי יאמר את זה. אבל אם אתה בר מזל, תגיע לפחות פעם אחת בקריירה לחברה שתרגיש יותר מסתם מקום עבודה. זאת תרבות. לא מהסוג שחברות כותבות עליהן בעמוד הקריירה שלהן. שלא נוצרת ממסיבות ולא מארועי חברה, אלא זאת שמגיע מהאנשים עצמם. מהסוג שגורם לך לזכור לא רק את מה בנית, אלא עם מי בנית את זה. כי תרבות אמיתית היא לא מה שאתה אומר. זה מה שאתה מרגיש אחרי שאתה עוזב, ואמש הוכיח שמה שהרגשנו היה נדיר. כזאת היתה אקווה. תודות ל-Dror Davidoff ו-Amir Jerbi (וכל מי שעזר) אתמול היתה לנו הזדמנות להיפגש ולהיזכר ביחד. העובדה שכל כך הרבה אנשים עשו את המאמץ להגיע מראה מה היתה אקווה לכל כך הרבה אנשים (וגם לאילו שלא הצליחו לבוא) ולאן תרבות ארגונית שנבנית על ידי אנשים עצמם יכולה להגיע. למרות שהזמן והמרחק משכו אותנו לכיוונים שונים, אתמול הרגיש כאילו לא עבר זמן בכלל. בילינו את הערב בצחוק על בדיחות פנימיות, לוחות הזמנים בלתי אפשריים, שיחות טראומטיות (יודע מי שיודע), יעדים שכבשנו יחד, והתעדכנו איפה כולם נמצאים היום. ובנימה אישית. אחד המדדים לארועי עבר הוא: "האם הייתה עושה את זה שוב?" והתשובה היא כן. לא בגלל שזה היה קל או תמיד מהנה, אלא בגלל האנשים, בגלל האתגר וחוויית למידה שאין שני לה. אז חברים, תודה שהגעתם. תודה שהוכחתם שהזכרון הקולקטיבי הוא באמת כזה. כנראה שלא נדבר לעתים קרובות. אבל תמיד יהיה לנו את הזכרונות ואת מה שחווינו ולמדנו ביחד.